ליווי חולה במחלה כרונית מאיימת חיים
נ' פרקים בליווי

את נ' פגשתי בסוף 2009 במוסד סיעודי.
נ' הייתה אז בת 52. חולת טרשת נפוצה ששברה את קרסול רגל ימין והייתה אחרי ניתוח בו קבעו ברגים ברגלה.

משפחה
נ' רווקה. הורים מבוגרים האב עם מטפל פיליפיני. האם ניצולת שואה. לנ' אח ואחות שניהם נשואים עם ילדים.
לנ' היו מספר בני זוג בעבר אך לא הבשילו לנישואים. לפני מחלתה הייתה לנ' קריירה מפותחת. הייתה מנהלת שיווק בכירה.

המחלה
הטרשת הנפוצה אובחנה אצל נ' לפני 15 שנה. לאחר תקופות של שקט יחסי, התפרצה המחלה. לפני כשש שנים החלו הסימנים הקליניים הבולטים. חולשה בשרירים , הליכה לא יציבה, רגישות לחום , עייפות, היפוטוניה של השרירים. נ' מטופלת ברביף , נמצאת במעקב סדיר במרכז לטרשת נפוצה, מקבלת פיסיותרפיה סדירה.

פרק 1- אני מתחילה ליווי עם נ' מתודעת לפ' החתול של נ'
נובמבר2009 עד ינואר 2010

נ' הייתה אחרי ניתוח לתיקון השבר ברגלה. ההחלמה הייתה איטית וכיוון שהיה צורך בכיסא גלגלים הועברה בשלב ראשון לאשפוז סיעודי מורכב. היה לנ' קשה לקבל את מצבה ואת חוסר האונים . היא הייתה תלויה לגמרי בכוח העזר. לפני השבר הילכה נ' בעזרת מקל ורולטור, הייתה עצמאית בתנועה ובנהיגה. בבת אחת נשללה ממנה עצמאות זו . בתקופה זו פגשתי אותה אחת לשבוע. בעיקר שוחחנו על מצבה ועל הקושי שלה להשלים עם חוסר התנועה.

נ' התגעגעה מאד לפ' החתולה בת החמש שלה. נ' נאלצה להשאיר אותה לבדה בבית. אמנם החתולה קיבלה טיפול מסור מילדה שכנה שבאה לבקרה כל יום. אך הגעגועים אליה האלו דמעות בעיניה של נ'.

נ' חכתה בקוצר רוח לעבור לשיקום. שוחחנו בעיקר על האובדן אך גם על התקווה להחלים,לשוב הביתה, לפגוש את פ' חתולתה. לשוב לחיים שלפני השבר.

פרק 2- אני ממשיכה ומלווה את נ' לשלב הבא
ינואר 2010 – מרץ 2010

נ' בשיקום בחד מבתי החולים במרכז הארץ. אנחנו ממשיכות להיפגש כל שבוע . נ' מתכוננת לעבור את הועדה שתשחרר אותה הביתה ותמליץ לה על המשך דרכה. השבר לא התאחה טוב. נ' עושה מאמצים כבירים בשיקום להביא עצמה להליכה בעזרת הרולטור. זאת משימה קשה משום שיש כאבים בקרסול שלא החלים לחלוטין. בתקופה זו אנחנו מתמודדות עם שאלות כבדות כגון איך יהיה בבית כשתשוב? איך תסתדר? האם יש לארגן מטפלת? נ. עוסקת בבירוקרטיה של השיבה הביתה.

פרק 3- נ' חוזרת הביתה ואני פוגשת אותה ואת פ' החתול
מרץ 2010 – יולי 2010

נ' חוזרת הביתה. כיסא גלגלים הוא עכשיו נוכחות קבועה. השבר ברגל מתאחה לאטו.
נ' לא שבה לנהיגה. עברו כארבעה וחצי חודשי החלמה מאז אירוע השבר. נ' שמחה לחזור לביתה ופתחה מיד בהתארגנות למטפלת שמלווה אותה24 ש' ביממה.

פ החתול לא שרדה את הטראומה של הפרידה הארוכה מנ' וכעבור עשרה ימים אחרי שנ' שבה הביתה, פ' החתול נפטרה מאי ספיקת לב. נ' הייתה שבורה והתאבלה מרות על חתולתה. בפרק זה טיפלנו בעיקר בהמשך האובדנים. החתול, איבוד הנהיגה , כיסא הגלגלים, ההיזקקות למטפלת ועוד.
בסוף פרק זה של תקופת הליווי עשינו מעין סיכום ביניים. מה היה לנו מה השגנו מה הרווחנו.

פרק 4 - חידוש חוזה הליווי בינינו. אני נפגשת עם נ' פעם בשבועיים ביום קבועה ובשעה קבועה בביתה.
החל מספטמבר 2010 – ועד היום

נ' ואני דנות בכול נושא שרלוונטי ומעסיק את נ' באותה זמן של פגישה.
כמה מהשאלות העולות בפגישות שלנו:

• האם המחלה מתקדמת
• איך מתמודדים
• איך חוזרים לנהוג ומחזירים את תחושת החופש
• איך מתמודדים עם נוכחות המטפלת ביום יום
• האם החיים טובים
• האם תיתכן זוגיות חדשה במצב כזה
• האם אפשר לנסוע לחו"ל
• מהו ערכה של נ' כאשר אינה תורמת כיצרנית לחברה
• מה הן מגבלות הגוף
• מהן מגבלות מחשבתיות
• איך הן משפיעות על הגוף /נפש

לא תמיד מוצאים תשובות אך תמיד ניתן לחזור ולבדוק הנחות ישנות שאינן תקפות יותר. כאן יש צורך מתמיד בשינוי והסתגלות ואני נמצאת בשביל נ' לתת לה את האפשרות לבדוק הכול. המסע הזה בדרך ביחד הוא עצם הליווי.

נ' מכנה אותי "מורת דרך" ואני מקבלת זאת על אף שפעמים רבות אנו מוצאות את דרכה של נ' ביחד.

נ' כתבה לי שני מכתבים במהלך הליווי שלנו ביחד הם מופעים כאן כלשונם:
מכתב תודה של נ'
ליווי בתהליך עיבוד אובדנים- מכתב של נ'